המילים שלכם, הצלקות שלהם

בישראל קיימת גזענות רבה כלפי קבוצות שונות. רוב נפגעי הגזענות הינם קבוצות מיעוט הנמצאות בחברה הישראלית, כ-34% מיוצאי אתיופיה חווים גזענות בגין צבע עורם או מוצאם – נתון שהוא פי שלושה בהשוואה לילדי ישראל

 
מאת: אלונה סנואני, יותם וקסמן , גלעד בכר, רותם פרץ, אייל גוטליב

 

מסי אייצק, רכזת חינוך בתחום הנוער והצעירים באגודה לזכויות האזרח, הסבירה כי: "גזע אינו מונח שקיים במציאות. אין לו ממשות ביולוגית, אבל הוא בכל זאת נוכח במציאות החברתית שלנו. ברמה האישית, הוא מלווה אותי לכל מקום. לאורך ההיסטוריה היו תיאוריות רבות שניסו לסווג את בני האדם, והאמונה כי יש גזעים שונים רווחת עד היום".

בחיי היום מיעוטים חווים סוגים שונים של גזענות. בחרנו להתמקד בגזענות מקומית- הגזענות המקומית קשורה בסכסוכים מקומיים בין קבוצות או בין עמים. הסכסוך גורם לכל קבוצה להרגיש שנאה ופחד כלפי בני הקבוצה השנייה ורגשות אלה (השנאה והפחד) גורמים ליחס של גזענות כלפי הקבוצה האחרת. דוגמה: הסכסוך בין שני העמים: הישראלי והפלסטיני. הסכסוך הזה גורם לשני הצדדים חששות. חששות אלה עלולים ליצור תופעות גזעניות: שנאת יהודים או שנאת ערבים.מקרים נוספים שבהם מיעוטים חווים גזענות הם אי קבלת קהילת הלהט"ב, התייחסות שונה כלפי עולים חדשים, פליטים ומהגרים, אפליית עדות המזרח בשל מוצאם.

 

גזענות מקומית כזאת יוצרת, בדרך כלל, רעיונות לא נכונים על קבוצה שלמה. רעיונות כאלה עלולים לגרום להכללת. כמו שנאמר בשיר "ויקיפדיה" של חנן בן ארי

-"כל שמאלני הוא בוגד, כל ערבי מחבל מתאבד

כל חרדי הוא שודד וכל המתנחלים רצחו את רבין

כל תל אביב טבעונית…"

הרעיון ליצור קמפיין נגד גזענות נולד במהלך התנדבות של אלונה סינווני ורותם פרץ, חברות הקבוצה, במרכז הנוער בלב יפו. למרכז זה מגיעים בני נוער ערבים, אתיופים ובני פליטים. הילדים והאנשים משם חווים על בסיס יומי גזענות ומילים פוגעות על רקע גזעי דתי ומיני.

מטרת הקמפיין היא לעורר מודעות לתופעת הגזענות בישראל ואולי לעודד הקטנתה.  

בקמפיין שלפניכם – רואיינו ילדים ומבוגרים שחוו על בשרם גזענות מסוגים שונים. התמונה המתקבלת מהממצאים היא קשה: בישראל של 2018 עדיין קיימת גזענות.

במקרה שנתקלת בגזענות ניתן לפנות אל האגודה לזכויות האזרח בישראל  03-560-8185