אמריקאים ל-60 יום

15 תלמידות ותלמידי תיכון חדש יצאו השנה לתקופה של חודשיים של התארחות בבתי תלמידים אמריקאים בלוס אנג'לס. קדמה ליציאה מבחנים מתישים ומעוררי לחץ , אבל היה שווה. חודשיים בלי הורים

 

מאת: עדי יונג, נויה מויאל, נטלי טסטה ואלונה קרמר

 

ב- 28 לאוגוסט2017, יצאה מטעם בית הספר משלחת ללוס אנג'לס לתקופה של חודשיים, יחד עם ארבעה מורים שהתחלפו לסירוגין ביניהם כל שבועיים: מיכל- ראש המשלחת, מוסי- מורה למתמטיקה, מיקו- מורה לעברית וענת- רכזת שכבת י' ומורה להיסטוריה. בנוסף, כיבדה אותנו בהגעתה לימור מרקינזון – מנהלת תיכון חדש.

המשלחת היא תכנית של חילופי תלמידים בין בית ספר "תיכון חדש" תל אביב, לבין בית הספר היהודי "DE TOLEDO" שנמצא בעמק סן פרננדו שבלוס אנג'לס. בפברואר של שנה זו, הם יבואו להתארח אצלנו בבתים , לתקופה של חודשיים וחצי, בכדי לחוות את החיים בישראל דרך העיניים שלנו, כמו שאנחנו חווינו את חייהם שם.

מטרת התוכנית לפי לימור מרקינזון, מנהלת "תיכון חדש" היא : "לחוות את החיים האישיים והשגרה היומיומית של תלמידים בגילנו. לגבש, לקרב ולהכיר בין הקהילה היהודית הישראלית לבין הקהילה היהודית האמריקאית ולחזק את הקשרים".

38 תלמידים ותלמידות פנו למיונים וביקשו להתקבל למשלחת לוס אנג'לס. הקבלה למשלחת כללה מיונים: הגשת טופס, ראיון אישי וביקור בית במהלכו התקיימו שיחות עם ההורים. בין כל שלב ושלב ישנה תקופת המתנה מורטת עצבים ומלחיצה שמעוררת חששות לגבי המשך השלב הבא בתהליך. אחרי כל התהליך הארוך שנמשך כחודש קיבלנו את הודעת הקבלה למשלחת, באמצעות הודעה ב"סקולי", וכך למעשה התגבשה לה משלחת של ארבעה עשר שגרירות ושגרירים צעירים.

הציפייה לצאת ללוס אנג'לס הייתה אומנם מלהיבה ומסעירה, אך לצידה היה "מחיר". כדי לצאת למשלחת זו, היינו צריכים להגיע לתקופה של חודש, בזמן החופש הגדול, על מנת להשלים את הלימודים של התקופה בה נשהה בלוס אנג'לס. שבוע לפני טיסתנו, צוותנו לאחד מהתלמידים במשלחת, מהצד האמריקאי, אותו תלמיד נקרא "באדי". ההתאמות נקבעו על ידי התאמת אישיות, תחביבים, מנהגים בבית, סרטים אהובים, רמת מסורתיות וכדומה.

ביום הטיסה, 28 באוגוסט 2017,  התכנסו בשעה 22:00 בשדה התעופה בן גוריון והיה מאוד מרגש להבין ש"יוצאים לדרך" אבל מצד שני הגיע אחד השלבים הקשים ביותר והוא להבין שאנחנו הולכים לראות את המשפחה בפעם האחרונה להרבה מאוד זמן.

לאחר טיסה ישירה של 16 שעות ללוס אנג'לס נחתנו ופגשנו את ה"באדים" . היה מביך ולא פשוט, בכל זאת אנחנו עומדים להתארח במשפחות שהיו בשלב הזה זרות לנו, וזה כולל הילד או הילדה שאמורים לארח אותנו ולדאוג לנו. המשפחות האמריקאיות, יש לציין, קיבלו אותנו בחום ועשו כמיטב יכולתן לתת לנו הרגשה טובה. וזה עבד מצויין.

בלוס אנג'לס ביקרנו במקומות התיירותיים אשר בעיר ובערים שמסביב לה כגון:
החופים היפים וניס וסנטה מוניקה, שדרת הוליווד, משחקי ספורט שונים כמו בייסבול והוקי. ביקרנו גם בשכונת בוורלי הילס בה גרה אחת התלמידות מבית הספר.
אחת החוויות המדהימות שחווינו היה בביקור בפארק דיסנילנד ובאולפני יוניברסל בה חווינו, בין היתר, את "ליל האימה" שחל לכבוד חג ליל הקדושים שבכל שנה. לרובנו זו היתה הפעם הראשונה בלוס אנג'לס.

במהלך רוב הימים הגענו לבית הספר והשתלבנו שם כאחרון התלמידים מבחינה לימודית כאשר כל אחד מאתנו קיבל מערכת לימודים שונה, עם מקצועות ספורט ושעת חינוך עם המורה הישראלי. אבל לא היה קל להשתלב מבחינה חברתית בגלל שלא הכרנו את התלמידים ולא דברנו את השפה שלהם וזה הקשה להשתלבות שלנו שם.

בסופו של דבר הרגשנו בדיעבד ש"בזבזנו" הרבה ימים בבית ספר שהיינו יכולים לנצל אותם לטיולים ולמפגשים.

כחודש לאחר שהגענו לשם רק התלמידים הישראלים, יצאנו לטיול ליוסמיטי ולסן פרנסיסקו. ישנו שלושה לילות בלב פארק יוסמיטי בבקתה גדולה שבה היינו אחראים להכין אוכל, לסדר ולנקות. בכל יום הלכנו לטייל וראינו נופים עוצרי נשימה. לאחר מכן, נסענו לסן פרנסיסקו שם ישנו במלון למשך שתי לילות.

החוויה בטיול הייתה מדהימה כי התגבשנו, למדנו להכיר אחד את השני, פרקנו רגשות, וצחקנו מלא. ובגלל שהיינו כמה ימים רק הקבוצה הזו, כמעט בלי קליטה, מבחינת רבים מאתנו זו הייתה הנקודה הכי משמעותית לקבוצה שלנו מפני שמאוד

עברנו חוויה מטורפת, משנת אישיות, היינו קילומטרים מהבית, מהמקום החם והבטוח, מהמשפחה, מהחברים ובעיקר מהשגרה היומיומית. לא היה קל כל הזמן, בכינו, התגעגענו אבל כל זה רק חישל אותנו וגרם לנו להפוך לקבוצה מאוחדת שהיא סוג של משפחה שנייה.

יש חסרונות והם רבים כמו להיות רחוקים מהמשפחה, להשלים המון חומר בלימודים שנצבר, להתרגל לחיים שונים, לדבר שפה זרה, להתחבר לבן אדם שלא ראית לפני זה בחיים ולחיות איתו חודשיים אבל כל הקשיים לא משתווים לחוויה שעברנו.

ההשתלבות בארץ לא הייתה קלה. הגענו לכיתה חדשה ומגובשת, הפסדנו המון חומר והיה מוזר להיכנס לשגרה עם מבחנים ועבודות. אבל, הבית ספר עזר לנו מאוד ותמך במשלחת: נתנו לנו את האופציה לא לעשות מבחנים למשך חודש בשביל להקל על החזרה, הוסיפו לנו תגבורים אחרי בית ספר במקצועות שהתקשינו בהם ודאגו שהשתלבנו כראוי.